A Valentine

For her this rhyme is penned, whose luminous eyes,
Brightly expressive as the twins of Leda,
Shall find her own sweet name, that nestling lies
Upon the page, enwrapped from every reader.
Search narrowly the lines! - they hold a treasure
Divine- a talisman- an amulet
That must be worn at heart. Search well the measure-
The words- the syllables! Do not forget
The trivialest point, or you may lose your labor
And yet there is in this no Gordian knot
Which one might not undo without a sabre,
If one could merely comprehend the plot.
Enwritten upon the leaf where now are peering
Eyes scintillating soul, there lie perdus
Three eloquent words oft uttered in the hearing
Of poets, by poets- as the name is a poet's, too,
Its letters, although naturally lying
Like the knight Pinto- Mendez Ferdinando-
Still form a synonym for Truth- Cease trying!
You will not read the riddle, though you do the best you can do.

by Edgar Allan Poe

Comments (26)

Still form a synonym for Truth. Well communicated.
Still form a synonym for Truth- Cease trying! Great poem, thanks.
Shall find her own sweet name, that nestling lies Upon the page, enwrapped from every reader. Beautiful poem. Thanks poet.
I'm guessing that he really was aware that every poet and literary giant knew within seconds who this valentine was addressed to. Apparently this anacrostic type device was commonly used back then. Although married to Virginia at the time, he and this also married poet Frances were having this SECRET love affair that they SUBTLY conducted with love poems flying back and forth to each other and displayed ever so QUIETLY in publications. I have to think the clever writer in Poe knew the puzzle would be deciphered in minutes- he was just deliberately flashing his scandalous relationship with 'Fanny' Osgood in front of society. And here I thought Poe was always in the grasp of a huge melancholy over women he had loved from afar and who had died - -tragically, of course. As far as the quality of this poem, I think all his other works were masterpieces and this a mere toy, a plaything, that he sported around with. Even so, it sparkles with literary excellence.
הפואמה A dream within a dream מתורגמת לעברית, עם קומנטארי בסוף. חֲלוֹם בְּתוֹך חֲלוֹם מאת: אדגר אלן פו תרגם: יעקב שקד אֲנַשֵק אֶת מִצחֲךָ! וְלִפנֵי לֶכתִי מִמךָ, רַק אֶת זֹאת אֲבטִיחַךָ - נָכוֹן אַתָה סובֵר כִּי יָמָי - חֲלוֹם עובֵר; אַך אִם עָפָה הַתִּקוָה בַּיוֹם אוֹ כּשֶהַלַּילָה בָא, בְּפוֹעַל אוֹ בְּאָגָדָה, הַאִם עַל כֵּן פָּחוֹת אָבדָה? כָּל שֶנִראֶה, נִדמֶה, הָלוֹם הוּא אַך חֲלוֹם בְּתוֹך חֲלוֹם. אֲנִי עוֹמֵד בַּנַּהַם שֶׁל חוֹף מוּכֶּה בְּזַעַם, וּבְכַף יַדִי אוֹחַז גַּרגְּרִים שֶׁל חוֹל הַפָּז - ספוּרִים! אַך אֵיך יַחמוֹקוּ בֵין אֶצבְּעוֹתַי אֶל הַיָּוֵן, עֵת אֶתיַפָּח, בְּלֹא הַבֵן. אֵלִי, הַאִם אֵינִי יָכֹל לְהַחֲזִיק בְּחוֹפֶן חוֹל? אֵלִי, אֵיכָה זֶה לֹא יוּצַל גַּרגֵּר אֶחָד מִפִּי הַגַּל? הַאִם כָּל הַנראֶה הַלוֹם הוּא אַך חֲלוֹם בְּתוֹך חֲלוֹם? הנה שיר אניגמטי פרי רוחו של אדגר אלן פו. השיר מעורר סקרנות רבה ותהיות לא מעטות. חֲלוֹם בְּתוֹך חֲלוֹם נכתב בערוב ימיו של פו (1809-1849) , מגדולי המשוררים של אמריקה והאנושות. כָּל שֶנִראֶה, נִדמֶה, הָלוֹם, הוּא אַך חֲלוֹם בְּתוֹך חֲלוֹם. מבהיר פו. ולא רק שכל מה שאנו רואים או מְדמים כאן הינו אך חלום, אלא שאף החלום לא נחלם על ידינו, כי אם בתוך חלום שאנו חושבים שהִנְנוּ. גם אנחנו, גורס פו, אני הכותב ואתה הקורא, הִנְנוּ אך חלום. נראה שהוא קרא את השורה המיוחסת לרבי ישעיה הלוי הורוביץ: הֶעָבָר אַיִן / הֶעָתִיד עֲדַיִן / הָהוֹוֶה כְּהֶרֶף עַין / אם כן דְאָגָה מִנַּיִן? , אבל הוא לא הגיע ככל הנראה עד לסופה של התובנה הזאת. ואכן, כשהעבר כבר איננו והעתיד עוד איננו, מה יש לו לאדם לדאוג? להווה? היש דבר כזה הווה? אוֹה, לא אצל פו. לו יש תמיד סיבות לדאגה, והפעם כנראה יותר מתמיד, ובצדק. יתכן שהוא חש שחייו קרבים אל קיצם. שימיו ספורים. יתכן שהוא חש את מגעו הקר של המוות. גם אשתו וירג'יניה מתה אך שנתיים קודם לכן, ב-1847. זהו שיר של השלמה ויאוש. בדרך כלל הסדר הפוך, וההשלמה באה אחרי היאוש. ולפני שני אלה ישנה התקווה. הדבר היחיד שהוא אמיתי, כך עולה מן הכתוב, הוא התקווה. יֵשנוּתָה או אובדנה הם הדברים האמיתיים היחידים. וכשהתקווה נוטשת את האדם, אין זה משנה כלל אם קורה הדבר ביום או בלילה, במציאות או בדמיון, עוצמת האובדן נותרת בעינה. והיא כפולה ומכופלת כשזהו הדבר היחיד שיש לך באמת. פילוסופים ואנשים חושבים עסקו באותה תקופה רבות בשאלות ובתהיות על מהותנו, על מהות הממשות, על ממשות המציאות. האם אנחנו קיימים או שמא אנחנו רק חולמים. האם אנחנו קיימים או שמא אנחנו רק נחלמים. ושמא החֲלימה שלנו היא בכלל במסגרת חלום אחר, מעין חלום מסגרת? 'חלום בתוך חלום' פורסם לראשונה, ב-1849, בעיתון שולי. היה זה שנה אחרי שפרצה, ב-1848, קדחת הזהב של סיירה-נבאדה, קליפורניה. היש לייחס את הגרגרים של חוֹל הַפָּז לחלום ההתעשרות של מחפשי הזהב. אולי יש בזה משהו. סביר יותר שלא. סביר יותר שהחול עליו עולה שַוְעַתוֹ של פו השמימה, הוא חול הזמן הניגר בשעון, באין יכולת לעצור בעדו. אוקיינוס הזמן גוזל ממנו את שעותיו, והוא אינו מצליח להחזיק - או להיאחז - אף באחת מהן. ושעות החיים ניגרות מבין אצבעותיו הקפוצות. ראיתי פעם בכנסיה בבוליביה כתובת: כל שעה פוצעת, והאחרונה הורגת. השיר נכתב כחצי שנה לפני מותו של פו. במובנים רבים זהו שיר פרידה. אולי אפילו פרידה מן החיים. נהוג שעל ערש הדווי חולקים ההולכים למות את חוכמת נסיון החיים שלהם, עם הסובבים אותם. האם חש פו כי שעתו קרבה? האם הוא מנסה נואשות לעצור את הזמן, ולוּ גרגר אחד ממנו? הוא עובר מהשלמה ליאוש. הלוּם יאוש הוא זועק במרי רוחו, אֵלִי, האִם איני יכול / לְהַחֲזִיק בְּחוֹפֶן חוֹל? חול הפז הוא קורא לו. האם כשהחיים קרבים לקיצם כל שעה נמדדת בזהב? נָכוֹן אתה סובֵר / כי יָמָי - חלום עובֵר; האם זהו הפירוש של חלום בתוך חלום? ימים שהם חלום, בתוך חיים שהם חלום? האם אכן כל מה שאנו רואים ומדמים הוא חלום בתוך חלום? האמנם רְאוּת העין היא אך רְעוּת רוח? ומי הדובר בשיר? פו? ואולי אהובתו היא, שמתה באיבה (ראה 'אנבל לי') , הנפרדת ממנו על ערש הדווי שלה? כן, אני יודע שיש פה יותר שאלות מתשובות. וזה בסדר גמור. שאלות זה טוב. 'חלום בתוך חלום' הוא שיר אניגמטי, שהקביעות שלו ברורות הן. ברורות אף כי השיר מסתיים בשאלה, כי השאלה היא רטורית גרידא. הגם אתה נמנה עם מי ששואלים, האִם כל הנראֶה הלום / הוא אך חלום בתוך חלום?
See More